גורצ'ב קרינה נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה לעררים - אי כושר מיום 23.6.09 (להלן - הועדה).

2.בדיון שהתקיים ביום 26.10.09 במעמד הצדדים, הוסכם כי הדיון בערעור יעוכב עד שתנתן החלטה בערעור שהגישה המערערת על החלטת הועדה הרפואית לעררים, שקדמה להחלטת הועדה נשוא הליך זה (בל 3548/09; להלן – הערעור על הועדה הרפואית).

הערעור על הועדה הרפואית התקבל ועל פי פסק דין בתיק בל 3548/09 עניינה של המערערת הוחזר לועדה הרפואית לעררים. הועדה התכנסה והמערערת הגישה ערעור נוסף על החלטתה החדשה (בל 1936/10). הצדדים הסכימו שהדיון בתיק זה יעוכב עד שיינתן פסק דין בערעור בל 1936/10.

בסופו של יום, הצדדים התייצבו לדיון בערעור זה, ביום 26.6.12.

3.לטענת המערערת, אין כל מסמך המעיד על כך שהיא יכלה לעבוד בשנת 2009. דו"ח השיקום שניתן בעניינה הוא סתמי. המערערת זקוקה לטיפולים רפואיים תכופים והיא לא יכולה לעבוד. על הועדה היה לבחון את כושרה להשתכר על פי מצבה הרפואי. בנוסף, לא היה מקום לבחון את המערערת כעקרת בית.

בהשלמת טיעון בכתב שהמערערת הגישה לאחר הדיון, נטען שהועדה טעתה בהתייחסותה למערערת, מאחר שהיא אינה שחקנית, כפי שנרשם בדו"ח השיקום, אלא היא רקדנית וכוריאוגרפית. בנוסף, הומצאה חוות דעת רופא מוסמך ללא תאריך ואין בה התייחסות למכלול בעיותיה הרפואיות של המערערת. המערערת טענה שהועדה הסתירה ממנה את דו"ח השיקום ומנעה ממנה להביא ראיות לסתור, הועדה התעלמה מחוות דעת של מומחים רפואיים ושל רופא תעסוקתי, וכן הועדה התעלמה מהעובדה שאחוזי הנכות של המערערת שונו ומפסקי הדין שניתנו בעניינה של המערערת.

4.לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה לעררים – אי כושר. המערערת נבדקה, הועדה התייחסה לתלונותיה ולטענותיה וציינה במפורש אילו עבודות ניתנות לביצוע על ידי המערערת. החלטת הועדה התקבלה לאחר קבלת דו"ח שיקום מפורט ולאחר קבלת עמדת הרופא המוסמך. תפקידה של הועדה הוא לבחון את כושר השתכרותה הפוטנציאלי של המערערת וכך עשתה. המשיב הוסיף וטען כי הנכות הרפואית הרלוונטית לתקופה בה הועדה דנה, היא 44% נכות רפואית שלא שונו למרות כל ההליכים בהם המערערת נקטה.

ביחס לטענה לגבי מעמדה של המערערת, המשיב הפנה לפרוטוקול הועדה ולדו"ח השיקום, מהם עולה כי המערערת נבדקה כמשתכרת ולא כעקרת בית.

5.מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי המערערת מסרה לועדה שאינה עובדת כשנתיים וחצי, מאז הלידה, כי היא סובלת מכאבים קשים מאד, הולכת עם קביים ועיקר טענותיה של המערערת בפני הועדה היו בתחום הרפואי. המערערת מסרה לועדה שעבדה כשוזרת פרחים.

בפרוטוקול הועדה נרשמו הדברים הבאים:

"בת 40 + לאחר פקקת ורידים עמוקים ברגל שמאל לפני כשנתיים וחצי. לדבריה אינה עובדת מאז הארוע ומתלוננת על כאבים ברגל שמאל ומצוקה נפשית. הולכת עם קביים. הציגה לועדה מסמכים רפואיים עדכניים מפסיכיאטר אשר לא הוצגו לועדה רפואית בדרג I לפיכך הועדה המליצה על הצגת המסמכים לקביעת נכותה העדכנית.

הועדה הרפואית מ- 4/09 קבעה את סעיפי הליקוי בגין נוירופטיה רגל שמאל, הפרעת הסתגלות אנמיה ומ/א פקקת ורידים ברגל שמאל.

הועדה עיינה בדו"ח שיקום אשר בדיעה כי מסוגלת לעבוד בעבודה לא מקצועית בישיבה.

לסיכום: לדעת הועדה יכולה לעבוד בישיבה בעבודה לא מקצועית מיון אריזה, הרכבה, סקרים טלפונים ו/או מכירות טלפוניות."

6.בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים שעל ועדה לעררים – אי כושר לשקול ופירט אותם בעב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, 15.4.04 –

"... על הועדה לבחון:

ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או מחלקה, ככל שעבד בעבר;

שנית – את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי הכושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."